עם תובנות מפרופ' ראול אורביטו, מנהל המכון לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים שיבא תל השומר
ישראל נחשבת למעצמת פריון עולמית. כ-60,000 מחזורי הפריה חוץ גופית (IVF) מתבצעים בה מדי שנה, וכ-25,000 מטופלות עוברות טיפולים. המערכת הציבורית מסבסדת את הטיפולים, ובכך מאפשרת לזוגות רבים לנסות שוב ושוב. בתוך העולם הזה, בדיקה אחת תופסת מקום מרכזי בשיח – במיוחד ברשתות החברתיות ובקרב זוגות שעוברים טיפולים בחו"ל: בדיקת PGTA.
אבל מה באמת עומד מאחורי הבדיקה הזו? האם היא מתאימה לכולם? ומה המחיר של ביצועה כשאין לה הצדקה רפואית?
מה ההבדל בין PGT-M ל-PGTA?
לפני שנכנסים לוויכוח, חשוב להבין שמדובר בשתי בדיקות שונות לחלוטין תחת מטרייה אחת – PGT, כלומר Preimplantation Genetic Testing, בדיקה גנטית של עוברים לפני השתלה.
PGT-M (לגילוי מחלות גנטיות ידועות) מיועדת לזוגות שהם נשאים של מחלה גנטית מוכרת כמו טיי-זאקס, ציסטיק פיברוזיס או האנטינגטון. בבדיקה זו לוקחים דגימת DNA מהעובר ובודקים אם הוא נשא, חולה או בריא. כפי שמסביר פרופ' אורביטו: "זוגות שהם נשאים למחלה גנטית — יש לזה מקום. זה משהו אחר לגמרי. אלה זוגות פוריים, אין שם בעיית פריון. הבדיקה נועדה למנוע לידת עובר עם מחלה."
PGTA (בדיקהלאנאופלואידיה) היא סיפור אחר. כאן לא מחפשים מחלה ידועה, אלא בודקים את מספר הכרומוזומים בעובר – האם הוא "תקין" או "לא תקין". וכאן בדיוק מתחיל הוויכוח.
איך PGTA עובדת – ומה הבעיה המובנית?
כדי לבצע PGTA, יש לגדל את העוברים עד יום 5 (שלב הבלסטוציסט). ביום זה מבצעים ביופסיה מהטרופקטודרם – התאים שיהפכו לשליה – ולא מהעובר עצמו. הדגימה נשלחת למעבדה גנטית, והתשובה מגיעה: תקין, לא תקין, או מוזאיקה.
הבעיה? הביופסיה משקפת את מצב השליה, לא בהכרח את מצב העובר. פרופ' אורביטו מסביר: "אנחנו יודעים היום שתאים לא תקינים בשליה יודעים לשרוד, ואילו העובר עצמו יודע לתקן תאים לא תקינים – פשוט שולח אותם להתנוונות. אתה לוקח ביופסיה מהלא תקינה, כשהעובר כבר תקין."
התוצאה: עוברים רבים מסומנים כ"לא תקינים" ונזרקים, למרות שהיה להם פוטנציאל מלא להשתרש ולהוביל ללידת ילד בריא. המחקרים מראים ש-40% מעוברים שסומנו כלא תקינים, כאשר הוחזרו לרחם – משתרשים ונולד מהם ילד בריא לחלוטין. "זרקת הרבה עוברים עם פוטנציאל להשתרש", אומר פרופ' אורביטו.
מה אומרים המחקרים?
שתי עבודות מחקריות מבוקרות (Randomized Controlled Trials) – הסטנדרט הגבוה ביותר בעולם המחקר – לא הראו יתרון ל-PGTA לא בעלייה בשיעור ההריונות ולא בירידה בשיעור ההפלות.
דוגמה נוספת מגיעה ממרכז רפואי מוביל בקורנל, ניו יורק: מתוך 190 זוגות שהתחילו טיפול לצורך PGTA, ל-20 לא היו בלסטוציסטים כלל. מתוך 170 שנותרו ועברו ביופסיה, ל-110 לא היה עובר תקין להחזרה. בסופו של דבר, רק כ-20% מכלל הזוגות שהתחילו את התהליך הגיעו להריון. פרופ' אורביטו מדגיש: "תמיד להסתכל על המכנה. המכנה הוא מאוד חשוב. משווקים שישים אחוז הריון – אבל זה מאלה שהגיעו להחזרה, לא מאלה שהתחילו טיפול."
המתמטיקה של יום 3 מול יום 5
אחד הנושאים שקשורים ישירות ל-PGTA הוא השאלה מתי להחזיר עוברים – ביום 3 או ביום 5. פרופ' אורביטו מציג חשבון פשוט: נניח שיש 10 עוברים ביום 3. לכל אחד סיכוי של 20% להשתרש – כלומר פוטנציאל של 2 ילדים. אם מגדלים ליום 5, מגיעים רק 5 עוברים, עם סיכוי של 40% כל אחד – עדיין 2 ילדים. לא שיפרת, אבל איבדת גמישות.
"עובר שלא גדל לבלסטוציסט במעבדה, אם היית מחזיר אותו לרחם – יש לו עדיין פוטנציאל להשתרש. הרחם יודע לתקן אותו. האינקובטור של האישה יותר טוב מאינקובטור המעבדה."
לכן, לנשים מבוגרות או עם מעט עוברים, פרופ' אורביטו ממליץ בבירור להחזיר ביום 3 ולא לקחת סיכון באיבוד עוברים בדרך ליום 5.
PGTA בתרומת ביצית ובפונדקאות – למה זה מיותר?
נקודה קריטית במיוחד עולה בהקשר של תרומת ביצית ופונדקאות. תורמות ביצית הן בדרך כלל נשים צעירות, מתחת לגיל 30. בגילאים אלה, הסיכוי לעובר לא תקין כרומוזומלית עומד על כ-20% בלבד. ובכל זאת, במרכזים רבים בחו"ל – ובפרט בארצות הברית – PGTA היא תנאי מחייב לטיפול.
פרופ' אורביטו לא חוסך במילים: "אין שום אינדיקציה לעשות PGTA לתורמת צעירה…חורה לי לקחת תורמת בת 25 ולעשות PGTA. למעט העובדה שיהיו להם פחות בלסטוציסטים להחזרה, ויצטרכו לילד הבא לעשות עוד מחזור שעולה עשרות אלפים. חבל. פשוט תשמרו על כל העוברים שלכם."
התביעות המשפטיות – הסימן שמשהו לא תקין
באוסטרליה כבר הסתיימה תביעה ייצוגית נגד שיטת non-invasive PGTA, שהסתיימה בפיצויים של עשרות מיליוני דולרים. כיום מתנהלת תביעה ייצוגית דומה בארצות הברית נגד שש-שבע מעבדות גנטיות – הפעם נגד ה-PGTA הרגיל.
פרופ' אורביטו רואה בכך סימן לבעיה מערכתית: "אני קורא לזה הבלוף האמריקאי של המאה האחרונה. זו דרך לסחוט כסף ממטופלים ולא בהכרח לתת להם את מה שהם רוצים – שזה בסופו של דבר ילד."
אז מתי כן?
נייר העמדה של האגודה הישראלית לחקר הפוריות, שפרופ' אורביטו הוא בין מחבריו, קובע שאין חובת יידוע לגבי PGTA – כלומר, אין צורך להציע את הבדיקה לכל מטופלת. האינדיקציה היחידה שנמצאה רלוונטית היא אישה מעל גיל 40 עם רזרבה שחלתית מצוינת – כלומר הרבה ביציות ועוברים. וגם במקרה כזה, מדובר בהמלצה זהירה.
סיכום – מסר לזוגות
לפני שמחליטים על PGTA, כדאי לשאול: כמה עוברים יש לי? מה הגיל שלי? מה הסיכוי שאאבד עוברים בדרך? ומה הסיכוי המצטבר שלי ללידה – לא רק מהחזרה אחת, אלא מכלל העוברים שברשותי?
כפי שמסכם פרופ' אורביטו: "פשוט תשמרו על כל העוברים שלכם. לשמור ולדאוג שיהיה ילד עכשיו ועוד כמה ילדים אחר כך, ולא לאבד את הפוטנציאל."
