פונדקאות כשלעצמה היא הליך שמלווה בחששות, תהיות ושאלות רבות. נוסף על כל זאת, הציבור היהודי המסורתי מתמודד בנוסף לכל גם עם שאלה גדולה, משמעותית ואף מכרעת שמרחפת מעל ההליך והיא, האם בכלל פונדקאות מותרת על פי היהדות וההלכה? האם התינוק שייוולד כתוצאה מהליך פונדקאות ייחשב ליהודי? מבחינה הלכתית, מי האם של אותו התינוק – האם המיועדת (זו שהתקשרה עם הפונדקאית בהסכם פונדקאות) או שמא הפונדקאית?
אז מה זה בכלל פונדקאות
פונדקאות היא מצב שבו אישה, הפונדקאית, נושאת ברחמה עובר שנוצר מביצית שאינה שלה, ומזרע של גבר שאיננו בן זוגה, ויולדת את העובר למען אותו זוג או אדם יחיד, שאינם יכולים להביא את ילדיהם לעולם בכוחות עצמם. כלומר, הפונדקאית לא קשורה ליחיד או לבני הזוג המתקשר/ים איתה בהליך הפונדקאות.
אז מה הוא יחסה של ההלכה לפונדקאות?
במאה ה20 עם התפתחות הטכנולוגיה, יחד עם השינויים החברתיים שהחברות המערביות בעולם עברו, המשפחה עברה שינוי מהותי במבנה שלה, וביכולת שלה להירקם. כיום ניתן ליצור עוברים גם באמצעים רפואיים וטכנולוגיים כגון, הפריה חוץ גופית ותרומת ביצית.
על כן, שאלת היחס של ההלכה לעולם הפריון והפונדקאות, היא שאלה חדשה יחסית שפוסקים בני דורנו, להבדיל מקודמיהם, מתמודדים איתה לראשונה ומגלים גמישות וליברליזם בכל הנוגע אליה מתוך ההבנה כי יש ערך מוסרי עצום במתן היתר הלכתי לפונדקאות, וזאת כדי שזוגות או יחידים שאינם יכולים להביא בעצמם ילדים לעולם, יזכו להרחבת משפחתם. לכן, התשובה היבשה היא שפונדקאות אכן מותרת על פי ההלכה.
אולם, ישנן גישות שונות ומרובות הנוגעות להיתר ההלכתי לפונדקאות. אין דרך אחת ויחידה שהיא הנכונה. בעוד שמרבית פוסקי ההלכה מתירים הליכי פונדקאות, היהדות בכל זאת מעוררת מספר דאגות ייחודיות בהקשר של עולם הפיריון.
ישנם רבנים ופוסקי הלכה התומכים בהתקשרות עם פונדקאית שאינה יהודיה וזאת כדי להימנע מהאפשרות שהתינוק שייוולד באמצעות אותה הפונדקאית יגדל ויתחתן עם ילדיה, מתוך חשש לגילוי עריות. מרבית פוסקי ההלכה גם קובעים כי במצב כזה, של התקשרות עם פונדקאית שאינה יהודיה, התינוק שעתיד להיוולד יצטרך לעבור לאחר לידתו הליך של גיור קטינים וזאת כדי שייחשב ליהודי על פי כל הדעות. ישנם אחרים התומכים דווקא בהתקשרות עם פונדקאית שהיא בהכרח יהודייה.
הדעה הרווחת של גדולי פוסקי ההלכה קבעה כי הביצית היא הקובעת את דת היילוד, אזי אם ביצית של אם מיועדת יהודיה יצרה את העובר אשר הושתל ברחמה של פונדקאית גויה, אין צורך בגיור של התינוק שייוולד. ישנן דעות מחמירות הקובעות כי על אף שהביצית היא תמיד הקובעת, בכל זאת צריך לפעול לחומרה ויש לנקוט בכל מקרה בהליך של גיור קטינים ליילוד.
ומי נחשבת לאמו של התינוק הנולד? מדובר בשאלה מרכזית אשר הדעות בה חלוקות, ואין דעה חד משמעית אחת בלבד אשר מובילה את היחס ההלכתי בעניין. חלק מפוסקי ההלכה, קובעים כי הגנטיקה קובעת את האמהות, כלומר האם המיועדת שנתנה את הביצית היא האם מבחינה הלכתית.
לעומתם, ישנם פוסקי הלכה אחרים הטוענים כי הפונדקאית, אשר הביאה מבחינה פיזית את הילד לעולם, היא אימו ההלכתית. מניסיוננו, ההלכה המובילה כיום, זו שמרבית הפוסקים הולכים אחריה, היא פסיקתו של הרב שלמה עמאר, הראשון לציון, שהכריע (יחד עם מר"ן עובדיה יוסף) כי בעלת הביצית היא האם ההלכתית.
פונדקאות בישראל ובחו"ל
במדינת ישראל, הליך הפונדקאות מעוגן בחוק, הנקרא "חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד)". חוק זה קובע מספר קריטריונים לפיהם הורים מיועדים (בני זוג, או אישה יחידנית) יכולים להתקשר עם פונדקאית בהסכם, באמצעותו יביאו ילד לעולם, ועל ועדה ייעודית לאשר באופן פרטני כל הסכם התקשרות בין הורים מיועדים לאם נושאת.
אולם, החוק קובע קריטריונים רבים, ביניהם גיל ההורים המיועדים, גיל האם הנושאת, היעדר קרבה משפחתית בין ההורים המיועדים לאם הנושאת, מספר הלידות שהאם הנושאת עברה, הוכחות רפואיות בדבר הצורך של ההורים המיועדים בהתקשרות עם האם הנושאת כדי להצליח להביא ילדים לעולם, היות האם הנושאת לא נשואה, זהות בין דתותיהן של האם המיועדת והאם הנושאת וכו'.
הקריטריונים המחמירים שבחוק, בשילוב עם הביקוש הגבוה להליכי פונדקאות יצרו מצב שוק לפיו מספר נמוך של הסכמים מאושרים בכל שנה, והורים מיועדים רבים נותרים ללא מענה.
הפנייה להליך של פונדקאות בחו"ל היא במקרים רבים האופציה היחידה הנותרת פתוחה בפני ההורים המיועדים בדרכם להגשים את חלום ההורות, וזאת תוך היעזרות בפונדקאית שאיננה יהודייה. אנחנו ב"נטע הבית לפונדקאות" מבינים את המורכבות שבהליך זה, ובמיוחד את הרגישות הגבוהה שהליך שכזה דורש, מסיבות רבות ומגוונות, ובפרט את הצורך בכך שההליך יותאם לדרישות ההלכה, וכך אנו פועלים.
אפילו שכן, אנו ממליצים לכל אחד המתלבט בנוגע להכשר ההלכתי שישנו להליך הפונדקאות, להתייעץ עם רב וזאת כדי שידריך אותו, וייתן לו מענה והיתר ספציפי אליו ולנסיבותיו, ויחד כולנו ניטע את הנטע, ונצא למסע שבסופו תחבקו תינוק.